פסק-דין בתיק תע"א 10198-08

1.       לפנינו תביעתה של התובעת, עובדת לשעבר של הנתבעת, לתשלום פיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה שיכולה היתה התובעת לנצל על פי ההסכם הקיבוצי שחל על הצדדים (להלן - ההסכם הקיבוצי).

המסגרת העובדתית

2.       ואלו העובדות העולות מחומר הראיות :

א.      התובעת, ילידת 1943, עבדה כמתכנתת במשרדי הנתבעת בנמל התעופה בן גוריון במהלך התקופה 1.9.1970 - 30.9.2001.

ב.      החל מיום 1.11.92 בוטחה התובעת בפנסיה מקיפה בקרן הפנסיה מבטחים ושכרה המבוטח היה בסך של כ- 3,800 ש"ח - פחות משכר הבסיס ומשכר הברוטו.

ג.        ביום 17.12.2000 ארעה לתובעת אירוע אוטם שריר הלב ושטף דם מוחי. היא אושפזה, עברה צינתור ושוחררה מבית החולים ביום 2.1.2001. מאז לא היתה מסוגלת לפעילות גופנית לרבות הליכה. עיון בתלושי השכר של התובעת לחודשים דצמבר 2000 - מאי 2001 מעלה כי אכן הלכה למעשה התובעת לא חזרה לעבודתה וניצלה בתקופה זו את ימי המחלה שנצברו לזכותה .

ד.      בשנת 2001, במסגרת צעדי התייעלות לקראת הפרטת הנתבעת, התגבש הצורך לצמצם את כח האדם ולעובדים הוצעה תכנית פרישה מרצון בתנאי שהיו טובים מתכנית קודמת ואשר לא הניבה את הצמצום המקווה. תכנית הפרישה כללה שני מסלולים - מסלול פיצויים ומסלול פנסיה מוקדמת. לא נסתרה טענת הנתבעת לפיה 'הביקוש' לתכנית הפרישה היה גדול ובקשות רבות של עובדים סורבו.

ה.      במהלך התקופה 14.5.2001 - 20.5.2001 אושפזה התובעת עקב תלונות על החמרת מצבה בשבועיים שקדמו לאישפוז.

ו.        ביום 24.5.2001 חתמו הצדדים על הסכם לפרישה מוקדמת (להלן - הסכם הפרישה) ולפיו תפרוש התובעת מהעבודה ביום 30.9.2001 ותחל לקבל, בין היתר, פנסיה מוקדמת עד לגיל הפרישה (כ- 7,600 ש"ח), פיצויי פיטורים עד ליום 1.11.92, מענק אי ניצול ימי מחלה (בשווי של 16 ימי מחלה), ומענק מיוחד שסכומו לא נקבע. במסגרת הסכם הפרישה נכלל סעיף 'מיצוי זכויות'.

ז.       ביום 2.7.2001 שוב אושפזה התובעת, ביום 5.7.2001 עברה ניתוח מעקפים ושוחררה מבית החולים ביום 10.7.2001.

ח.      כעולה מעדותה של הגב' יפה לוסט, שמקובלת עלינו, התובעת השתתפה בשלהי חודש אוגוסט 2001 בסדנת הכנה לפרישה שנמשכה כמה ימים. לענין זה עדותה מהימנה עלינו ועדיפה על תשובת התובעת בחקירתה הנגדית לפיה היא אינה זוכרת שהשתתפה. דהיינו, התובעת לא הכחישה השתתפות, ואך טענה כי אינה זוכרת השתתפות.

ט.      ביום 21.10.01 הוכרה התובעת כזכאית לקבלת גמלת נכות ממבטחים משנקבע ע"י הועדה הרפואית כי התובעת "איננה מסוגלת לעבודה ויש לראות בה נכה מלאה" .

י.        ביום 26.12.2011 חתמו הצדדים על נספח להסכם הפרישה שבו נקבע, בהמשך לאמור בהסכם הפרישה, כי מהפנסיה המוקדמת תופחת גמלת הנכות (816 ש"ח) ונקבע גובה המענק המיוחד (20,563 ש"ח).

יא.   ביום 3.1.08 הגיעה התובעת לגיל פרישה. עד אז קיבלה את הפנסיה המוקדמת כאמור בהסכם הפרישה. החל ממועד זה הפכה לגמלאית של מבטחים והיא מקבלת קצבת זיקנה.

טענות הצדדים

3.       ביום 21.9.08 הוגשה התובענה הנוכחית. בקליפת אגוז טוענת התובעת כי משהבינה הנתבעת שמצבה הרפואי של התובעת לא יאפשר לה לשוב לעבודה, החלה האחרונה לשכנע את התובעת לפרוש מהעבודה וזאת תוך "קיפוח מוחלט של זכויותיה". לטענת התובעת, הסכם הפרישה שנחתם עמה פגע בזכויותיה שכן עמדה לרשותה יתרת ימי מחלה בת כ- 320 ימים שיכולה היתה לנצל, וכי לפי ההסכם הקיבוצי אם היתה אוזלת מכסת ימי המחלה היא היתה זכאית למכסה נוספת של 360 ימים ב- 50% משרה (השווים ל- 180 ימי ב- 100% משרה). לטענת התובעת, 'הויתור' על ניצול ימי המחלה בפועל מנוגד לדין ונעשה תוך כדי הטעייתה וניצול מצבה הרפואי.

4.       לנתבעת שתי טענות מקדמיות: האחת, כי עילת תביעה שנולדה לפני יום 20.9.2001 - התיישנה. לטענת הנתבעת, עילת התביעה התגבשה בחתימה על הסכם הפרישה ולכן התביעה התיישנה; השניה (לחלופין), ככל שתתקבל טענת התובעת, כי המועד הרלוונטי להיווצרות העילה הוא יום הפרישה - 30.9.2001 - הרי שיש לדחות את התביעה עקב שיהוי.

לגופו של עניין טענה הנתבעת, כי לא הופעל כל לחץ על התובעת לחתום על הסכם הפרישה, כי במסגרת הסכם הפרישה קיבלה התובעת תנאי פרישה מועדפים העולים בהרבה על המתחייב על פי דין וככל שתתקבל תביעתה של התובעת, הרי שיש לבטל את הסכם הפרישה ולחייב את התובעת להשיב לנתבעת את כל הסכומים שקיבלה מכוחו.

דיון והכרעה